נגוהות אחרונים (1993-4)    45'10 דקות
לזמרת סופרן, מקהלת נשים, שלושה חלילים ואקורדיון
טקסט: רחל
ביצוע בכורה: מוזיאון תל-אביב לאמנות, תל-אביב, 11 ביוני, 1995
במסגרת קונצרט היובל למדרשה למוזיקה במכללת לוינסקי לחינוך
קרן ברדיצ'בסקי - מצו סופרן; מקהלת הנשים "המיולה", רחל כוכבי-לוונטר, מנצחת
מו"ל: מל"י 358

היא אחרה

רחל

הִיא אֵחֲרָה לָבוֹא וּבְבוֹאָהּ לֹא הֵעֵזָּה,
לֹא הֵעֵזָּה לִקְרֹא: הִנֵּנִי! בְּדָפְקָהּ עַל דַּלְתוֹת הַלֵּב;
כַּעֲמֹד עֲנִיָּה עָמְדָה, וְיָדֶיהָ דּוּמָם הוֹשִׁיטָה,
וְעָצֵב הָיָה מַבָּטָהּ, מִתְחַנֵּן, נִכְנָע וְעָצֵב.

וְעַל כֵּן חִוְרִים הַנֵּרוֹת אֲשֶׁר לִכְבוֹדָהּ הֶעֱלֵיתִי,
כְּאַחֲרוֹנֵי נְגֹהוֹת בְּהַאֲפִיר דִּמְדּוּמֵי סְתָו;
וְעַל כֵּן חֲרִישִׁית שִׂמְחָתִי, חֲרִישִׁית, מְהַסֶּסֶת, מַדְאֶבֶת, כְּהַדְאֵב תִּקְוָה נִכְזָבָה, כְּעֱנוּת צִפִּיַּת-שָׁוְא.

Last Glimmers – Rachel

Unofficial translation: Hagar Kadima

She was late and when she came she did not dare,
She did not dare say: Here I am! when knocking on doors of heart;
She stood there like a poor woman and extended her hands silently,
And her glance was sad, begging, surrendering and sad.

And therefore the candles that I lit for her are pale,
Like those last glimmers of autumn twilight turning grey;
And therefore my joy is quiet, hesitated, regretful,
As that regret of a disappointed hope, that affliction of vain expectation.

Hi 'echara lavo 'ubevo'ah lo he'eza,
Lo he'eza likro: hineni!, bedofka 'al daltot halev;
Ka'amod 'ania 'amda veyadeha dumam hoshita,
Ve'atzev haya mabata, mitchanen, nichna ve'atzev.

Ve'al ken chivrim hanerot 'asher lichvoda he'eleiti,
Ke'acharonei negohot beha'afir dimdumei stav;
Ve'al ken charishit simchati, charishit, mehaseset, mad'evet,
Kehad'ev tikva nichzava, ke'enut tzipiat shav.

היצירה נכתבה לזכר סבתי זינה רכט והיא קרובה ללבי מאד.

סבתי נולדה ברוסיה למשפחה אמידה, דתייה ונאורה בעת ובעונה אחת. כמו כל אחיה ואחיותיה, גם סבתי נשלחה ללמוד באוניברסיטה, שם למדה בלשנות, ובמקביל (בסתר) לקחה שיעורים בפיתוח קול. היה לה קול נפלא, אך כאשר שנישאה היא התבקשה להפסיק לשיר וכך אמנם עשתה. משך שנים היה לי קשה להשלים עם החלטתה לוותר על הגשמתה האישית, ורק משהתבגרתי יכולתי להשלים באמת עם דרכה, שתאמה בעצם את אפשרויותיה ואת הסביבה בה חיה.

הטקסט הנפלא של רחל מבטא את האילמות, העדר האסרטיבית, הויתור, ואת האדם השלם העומד מאחרי הויתור. במובנים אלה, הוא מבטא גם את דרכה של סבתי ווגם את השלמתי עם בחירתה: