שלושה מבטים
(על אשה במסיבה יפואית)
מוזיקה: הגר קדימה
מילים: ש. שפרה
(מתוך משי לחשת לי ,2007)
בַּלַֹּיְלָה אִשָּׂה מִסִתּוֹבֶבֶת בִּמְסִבָּה שֶׁלֹא
הֻזְמְנָה אֵלֶיהָ לוֹבֶשֶׁת אֶת הַשִֹּמְלָה
הַהוֹדִית הָאַוְרִירִית שֶׁבָּה הִתְיַפְיְפָה
בְּמָתְנֶיהָ הַצָּרוֹת, הַלַּיְלָה הִיא נוֹעֶלֶת נַעֲלַיִם
גְּבוֹהוֹת עָקֵב וְלֹא סַנְדְּלֵי זָהָב כַּיָּאֶה
לַשִֹּמְלָה הַהוֹדִית, וּמְאַבֶּדֶת אוֹתָן בְּמַעֲלֵה מַדְרֵגוֹת
לֻלְיָנִיּוֹת בְגָלֶרְיָה יָפוֹאִית, מֻזְמָּנִים שׁוֹתִים מִגְּבִיעֵי זְכוּכִית גְּבוֹהֵי
רֶגֶל וְצוֹחֲקִים וְהָאִשָּׁה מִסְתּוֹבֶבֶת אִלֶּמֶת לֹא מַכִּירָה אֶת הַצַּיֶּרֶת שֶׁלִכְבוֹדָה
נֶעֱרֶכֶת הַמְּסִבָּה, כַּנִּרְאֶה טָעִיתִי, מִתְנַצֶּלֶת
הָאִשָּׁה וְיוֹצֵאת לַסִמְטָאוֹת לְחַפֵּשׂ אֶת הַבַּיִת
|
Three Glances
(at a Woman at a Jaffa Party)
Music: Hagar Kadima
Text: Shin Shifra
At night a woman wonders at a party to which
she has not been invited wearing the Indian
dress with which she had beautified her
slim waist, tonight she is wearing high-
heeled shoes not her golden sandals as is suitable for
an Indian dress, loosing them while up-climbing spiral
stairs at a Jaffa gallery, guests drink from high-legged glasses and
laugh and the woman wonders around dumb not knowing the painter for whom
party the is taking place, I guess I was wrong, she
apologizes and goes out to look for the house in the alleys around
Shin Shifra, from "A Woman Who Practices How to Live"
|
המוזיקה ב"שלושה מבטים" יוצאת מתוך הטקסט הנפלא של ש. שפרה, שרוח של פשטות וכמעט ענייניות שורה עליו. הטקסט זורק אור על איזה רגע בחיים, דרך פרטיה השונים של הסיטואציה - לבושה של האשה, המסיבה ביפו, המוזמנים ששותים מגביעים... דווקא הניטרליות הזאת של התיאור, היעדר הדרמה, היעדרם הגמור של רגשות – הם אלה שמדגישים את מה שנמצא מאחורי המשפטים הפשוטים: החיפוש של האשה, האילמות שלה, השאלה איפה היא נמצאת, האם היא במקום הנכון, ומי היא, בעצם.
גם המוסיקה אומרת הכל ב"מילים פשוטות" וללא דרמה. כאשר יש בטקסט תחושה של סוגריים, יש גם במוזיקה מעין "סוגריים מוסיקליים". וגם במוסיקה, המשמעות האמיתית מגלה את נוכחותה דוקא מתוך הפשטות, הבהירות וכמעט היומ-יומיות של האמירה המוסיקלית.
כיוון שש. שפרה הלכה לעולמה בפברואר 2012, אני רוצה להוסיף בגעגוע שאני אסירת תודה על הזכות שניתנה לי להכיר את האשה הגדולה הזאת, לעבוד איתה בשיתוף פעולה, לכתוב 6 יצירות לטקסטים שלה, ולהתבשם מהעברית הנהדרת שלה, מהקצב הפנימי של מילותיה, ומעולמה האישי העשיר, הבלתי מתפשר, והכל-כך אמיתי וחזק.
