הכותרת "התארכויות", מצביעה על הקשר בין המשפט הראשון ביצירה - סדרת אקורדים יורדת המתנקזת לתוך קדנצה במי-במול מז'ור - לבין יתר המשפטים בה, שהם כולם הגיגים, התארכויות, והרהורים על אותו משפט פותח.

המילים'קדנצה במי-במול מז'ור' מעידות על ההיבט הטונלי של היצירה. "התארכויות" אמנם איננה טונלית באופן שיצירה של מוצרט או שוברט היא טונלית, ובכל זאת היא סובבת סביב מרכז טונלי. היצירה כמו משתאה שוב ושוב לנוכח האפשרות של התרחקות מן המרכז הטונלי, ולנוכח ההקשר שנוצר מתוך נוכחותו/אי-נוכחותו של אותו מרכז טונלי בסביבות מוסיקליות משתנות.

תוך כדי מסעות ההתרחקות מתברר כי ההתרחקות ממרכז טונלי, לא רק שאיננה מוחקת אותו אלא אף עשויה להדגיש את קיומו. לטונליות יש קיום תמידי ביצירה, גלוי או מוסתר, והיצירה 'מתרחקת' למעשה כדי להתבונן בו, במרכז הטונלי, ממקומות שונים.