יצירות למקהלה יצירות לתזמורת מוזיקה קאמרית מוזיקה ווקאלית סולו שונות

ולס לקושרת (את נפשה לאהבה) (2006)    10'13 דקות
לזמרת סופרן, קלרינט, כינור, צ'לו, פסנתר וכלי הקשה
טקסט: ש. שפרה
בהזמנת Annie-Eisler Foundation, מיינץ, גרמניה
ביצוע בכורה: אודיטוריום פיטר קורנליוס, מיינץ, גרמניה, נובמבר 2006

Ye'ela Avital - soprano; Berhard Hens - clarinet; Annette Seyfried - violin; Judith Tiemann- cello; Martina Graf-Niessner- piano; Jurgen Niessner,
Bechon Dias - percussion; Matthew Peaceman - conductor

ביצועים נוספים: התיבה, יפו, ינואר, 2008
תיאטרון הסטודיו, בית הכט, חיפה, ינואר, 2008
המרכז למוזיקה, משכנות שאננים, ירושלים, ינואר, 2008
אנסמבל מיתר: תהילה ניני-גולדשטיין - סופרן; יונתן הדס – קלרינט; יעל ברולסקי – כינור;
ענת אנגלמאיר - צ'לו; עמית דולברג – פסנתר; אורון שוורץ - כלי הקשה
מו"ל: מל"י 3836

אולי אסע לפירנצה

אוּלַי אֶסַּע לְפִירֶנְצֶה אֶשׂכּוֹר
לִי שָׁם וִילָה, אִשָּׁה זָרָה,
נָכְרִיה לֹא מְחֻיֶּבֶת, לֹא
מְעֹרֶבֶת, מִזְדַּקֶּנֶת
בְּהַשְׁלָמָה, מְעוֹרֶרֶת סַקְרָנוּת וְסִימָנֵי
שְׁאֵלָה, בְּכָל זֹאת נוֹתְרָה
אֵיזוֹ הַדְרַת פָּנִים
לְפָחוֹת, גַּם הַקּוֹמָה
מַרְשִׁימָה, אוּלַי אֲפִילּוּ אֶקְנֶה
לִי כְּלַבְלָב, בְּעֶצֶם מוּטָב שֶׁלֹּא
אֶקְשֹׁר אֶת נַפְשִׁי לְאַהֲבָה
אֲפִילּוּ לֹא בְּתַחְלִיף דְּמוּי
כְּלַבְלָב, אֲבַקֵּר בְּמוּזֵאוֹנִים עֲטוּרֵי
גָּנִּים, אֶתְהַלֵּךְ בְּנַעֲלַיִם רַכּוֹת בִּרְחוֹבוֹת
מְרֻצָּפִים אֶבֶן בְכוֹבַע קַש רְחַב
שׁוּלַיִם, אִישׁ אֶחָד לִפְנֵי הַרְבֵּה
שָׁנִים פָּתַח לְפָנַי אֶת דֶּלֶת
בֵּיתוֹ, וַאֲנִי בְּשִׂמְלַת פִּיקֶה לְבָנָה
מְעֻמְלֶנֶת וְכוֹבַע קַשׁ רְחַב שׁוּלַיִם, כְּמוֹ
פַּרְפַּר אָמַר הָאִישׁ, אוֹ אוּלַי אֶקְנֶה
שִׁמְשִׁיָּה לְבָנָה מְעֻטֶּרֶת תַּחֲרָה כָּזוֹ שֶׁרָאִיתִי בִּ'דְיוֹקְנָה
ּ שֶׁל גְּבֶרֶת', אֵיךְ אִשָּׁה צְעִירָה
נִמְרֶצֶת, מַאֲמִינָה שֶׁהִיא חֲזָקָה, שַׁלֶּטֶת
בְּגוֹרָלָהּ, נִכְבֶּשֶׁת בְּקֶסֶם גַּבְרִי
בִּלְתִּי חָדִיר, רַק מִפְּנֵי שֶׁהוּא בִּלְתִּי
חָדִיר, אוּלַי אֶסַּע לְפִירֶנְצֶה

ש. שפרה, מתוך ספר שיריה "אשה שמתאמנת בלחיות"

Should I go to Florence

Should I go to Florence, rent
a villa, a foreign woman,
a stranger, unbound,
uninvolved, giving into
aging, evoking some curiosity and question
marks, some facial grandeur is still
there, after all,
a notable stature us there,
too, should I even buy myself
a puppy, better really not
bind my soul in love
not even with a substitute like a
puppy, should I visit garden adorned
museums, walk in soft shoes on stone-paved
streets wearing a wide-brim straw
hat, one man many years
ago opened his home
door for me, I was wearing a white starched
dress and a wide-brim straw hat, like a
butterfly said the man, or should I buy
a white lace-decorated sun umbrella like the one I saw in "Portrait
of a Lady", how come a young vigorous
woman, believing she is strong, in charge
of her fate, is conquered by impenetrable manly
charm, only because it is
impenetrable, should I go to Florence

Shin Shifra, from "A Woman Who Practices How to Live"

גם בטקסט הזה של ש. שפרה, כמו בשירים רבים שלה, כביכול אין דרמה, אלמנטים הירואיים או מסרים נשגבים. שורה על הטקסט פשטות של יום יום. אישה כמו חושבת לעצמה מחשבות – היא אולי זקוקה לנסיעה (האם כדי לצאת מדכדוך?) והיא מפליגה לתכנן בקפידה מה היא כן ומה היא לא תעשה שם, בפירנצה. היא לא תקנה לה כלבלב, כדי לשמור מכל משמר את נפשה לבל תיקשר באהבה. היא תבקר במוזיאונים, תתהלך ברחובות (אולי היא אפילו תהיה שם מאושרת?) - ועוד היא מפליגה במחשבות על נסיעה, מתגנבת לה אסוציאציה (כובע קש רחב שוליים) שזורקת אותה לזמן אחר בעבר הרחוק בו כן קשרה את נפשה לאהבה.

הדרמה ב"אולי אסע לפירנצה", מבצבצת לה, איפוא, מבעד למילים הפשוטות: אישה מנסה להיות אשת ברזל שאינה קושרת את נפשה לאהבה, אבל לא באמת יכולה לעשות זאת, שהרי אישה בשר ודם היא.

גם המוסיקה ביצירה מדברת ב"שפת יום יום"; גם במוסיקה העיקר לא נמצא בחזית; גם במוסיקה הדרמה היא מועטת; גם במוסיקה העיקר נמצא מאחורי הצלילים, מאחורי הקווים המלודיים הפשוטים והדיבוריים משהו של הזמרת; גם במוסיקה מתגלה המשמעות המוסיקלית האמיתית דוקא מתוך פשטותו של ההיגד המוסיקלי; גם במוסיקה יש פלשבקים לעבר, חיתוכים של רגע לעולם אחר, לזמן אחר. הולס למשל. ולס לאישה, ולס לקושרת את נפשה לאהבה.