יצירות למקהלה יצירות לתזמורת מוזיקה קאמרית מוזיקה ווקאלית סולו שונות

תיזמון (2001)    52'5 דקות
למקהלת נשים
טקסט: ש. שפרה
בהזמנת הפרויקט "אשה שמתאמנת בלחיות"
ביצוע בכורה: אודיטוריום לוינסקי, תל-אביב, נובמבר 2002
מקהלת הנשים "המיולה", רחל כוכבי, מנצחת
ביצועים נוספים:
אולם הנרי קראון, תיאטרון ירושלים, נובמבר, 2002
קונסרבטוריון ישראלי למוזיקה, תל-אביב, מרץ, 2003 (טקס פרס ראש הממשלה למלחינים 2003)
אודיטוריום לוינסקי, תל-אביב, ינואר, 2004
אולם רוזין, תל-אביב, פברואר, 2005
מרכז פליציה בלומנטל, תל אביב, אפריל, 2006
מקהלת הנשים "המיולה", רחל כוכבי, מנצחת
מו"ל: מל"י 2834

מַרְגִּישָׁה אֶת עַצְמִי, אָמְרָה
הָאִשָּה מְחַפֶּשֶׂת מִלִּים, מְחוּזֶרֶת,
הִשְלִים הָאִישׁ, מִי מְחוּזֶרֶת, בְּסַךְ
הַכֹּל הוּא הִזְמִין אוֹתָהּ לַאֲרוּחַת
צָהֳרַיִם, הוּא לֹא הִרְחִיק
לְמַעֲנָהּ אֶת הַכִּסֵּא, הוּא לֹא
הִטְעִים אוֹתָהּ מִמְּנַת
הַחֲמוּצִים בְּמַזְלֵג, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה
הַגֶּבֶר לַאִשָּׁה מִשְּׂמֹאלָם, הִיא קָרְאָה
לַמֶּלְצָר, הִיא הִזְמִינָה אֶת הַתַּפְרִיט גַּם
לְמַעֲנוֹ, הָאִם הַתִּזְמוּן שֶׁלִּי פָּשׁוּט יוֹתֵר מָהִיר, נִסְתָה
לְסַנְגֵּר עָלָיו, הוּא יָשַׁב מְרוּחָק נִשְעָן עַל מִסְעַד
הַסַּפָּה, כָּל כָּךְ מְרוּחָק, עַד שֶׁבִּקְּשָׁה, תִּתְקָרֵב
אָז תִּשְמַע, עַל לִנְגֹּע בְּכַף
יָדָהּ, אֵין מָה לְדַבֵּר, הוּא רַק הִצְהִיר
שֶׁהוּא מְאוּשָׁר כִּפְלַיִם מִפְּנֵי שֶׁהִיא
נֶהֱנֵית מִן הַאֲרוּחָה, מְחוּזֶרֶת, הִשְלִים
הָאִישׁ, וְהִיא הֵעֵזָָּה לְתַקֵּן זֹאת
הַפַּעַם, חָפְשִׁית

מאת ש. שפרה
מתוך "אישה שמתאמנת בלחיות"

I am feeling myself, said
the woman searching for words, courted,
added the man, who is courted, all in
all he has asked her out to
lunch, he has not pulled out
the chair for her, he has
not offered her a taste of pickles on
a fork, as did
the man to a woman on their left, she called
the waiter, she ordered the menu for him
as well, is my timing simply faster, she tried
to defend him, he sat there distant leaning on the sofa’s
rest, so distant, that she asked, come closer
so that you can hear, touching her
hand, was out of the question, he just declared
he was twice as happy since she
was enjoying the meal, courted, added
the man, and she dared correct him
this time, free

Shin Shifra
From “A Woman Who Practices How to Live"
Translation: Hagar Kadima

קסמו של הטקסט עבורי, כמו בטקסטים אחרים של ש. שפרה, הוא העדרה הגמור של הדרמה, של אירועים מסעירים, של התפרצות רגשות, או אף הבעת רגשות. כביכול זהו תיאור פשוט וכמעט ענייני של סיטואציה ומהלך עניינים רגעי, שכולל פרטים מהסביבה ופעולות פשוטות של השותפים לסיטואציה: חמוצים שלא ניטעמו, הישענות על מסעד הספה, דיאלוג פשוט בן משפטים בודדים. דוקא הניטרליות הזאת של התיאור, היא זו שמדגישה את מה שלא נאמר, אבל כל כך נמצא מאחורי המשפטים הפשוטים: הצורך הכואב כן להיות מחוזרת, ההעזה לתקן את דבריו, הפעמים הרבות בהן לא תיקנה את דבריו, גם כשהייתה צריכה.

גם המוזיקה אומרת הכל ב"מילים פשוטות" וללא דרמה. המוזיקה כמו מדברת, ובמקום בו משפט נאמר כמו בסוגריים, למשל, יש גם מעין "סוגריים מוסיקליים". גם במוזיקה, כמו בטקסט, העיקר נמצא מאחורי הצלילים (המילים); והמשמעות האמיתית מגלה את נוכחותה דוקא מתוך הפשטות, הבהירות וכמעט היומ-יומיות של האמירה המוסיקלית.