יצירות למקהלה יצירות לתזמורת מוזיקה קאמרית מוזיקה ווקאלית סולו שונות

את הנפלאות (1994)    52'3 דקות
למקהלת נשים
טקסט: נתן זך
ביצוע בכורה: הבינאלה הבי"ל למוזיקה בת זמננו, מוזיאון תל-אביב לאמנות, תל-אביב, אוקטובר 2002
מקהלת הנשים "ווקאליזה", שמעון לב-טוב, מנצח
מו"ל: מל"י 414

את הנפלאות

נתן זך

אֶת הַנִּפְלָאוֹת שֶׁאֲנִי רוֹאֶה בְּשִׁבְתִּי אֶל שֻׁלְחַן עֲבוֹדָתִי
תֵּן לִי לִרְאוֹת בַּחֲלוֹמוֹת. אֵינֶנִּי רוֹצֶה עוֹד לִפּוֹל
מִסֻּלָּמוֹת. אֲנִי צָמֵא לְנִפְלָאוֹת בַּחֲלוֹמִי. אֲנִי דוֹהֵר בַּחֲלוֹמוֹת, מֻפְלָא.
לֹא לְהָעִיר. עַל בְּהוֹנוֹת. לֹא לְהָעִיר אֶת הַמֻפְלָג בַּחֲלוֹמוֹת.

אֵינֶנִּי יָכֹל לַפְּחָדִים. מוּטָב שֶׁאֹמַר: מֵעוֹלָם לֹא יָכֹלְתִּי.
אֲבָל אֲנִי מִסְתַּדֵּר. אֲנִי גּוֹרֵר רָהִיט מִמָּקוֹם לְמָקוֹם.
לֹא, לֹא כָּאן, לְמָקוֹם אַחֵר!
מְעַט סֵדֶר בַּחֶדֶר פּוֹתֵר
מַה שֶׁקָּשֶׁה לִפְתֹּר בְּלִי סֵדֶר בַּחֶדֶר.

אֲנִי כְבָר מְטַאטֵא. הַאִם זֹאת שִׁירָה?
סְפֵקוֹת מִתְגַּנְּבִים אֶל לִבִּי בְּעוֹד יָדִי
כּוֹתֶבֶת. יִתָּכֵן שֶׁהָיִיתִי שׂוֹנֵא כְּתִיבָה כָּזֹאת
אֵצֶל אֲחֵרִים. יָדִי אוֹהֶבֶת
דְּבָרִים: מַשֶּׁהוּ מוּצָק, שֶׁאֶפְשָׁר לָגַעַת בּוֹ, שֶׁלֹּא יִפְרַח.
פֶּרַח בִּמְקוֹמוֹ, אֲפִלּוּ כִּסֵּא, זֵכֶר שֶׁל בֹּשֶׂם, אֲוִיר נָח עַל אֶדֶן חַלּוֹן,
אֲפִלּוּ - בְּאֵין בְּרֵרָה - אָדָם הוֹזֶה. אֲבָל לֹא כָּךְ.
יוֹתֵר מִשְׁקָל שֶׁל הוֹוֶה לַדְּבָרִים. יוֹתֵר מִשְׁקָל שֶׁל הוֹוֶה
אֲפִלּוּ לַדְּבָרִים שֶׁאָדָם הוֹזֶה.

The Wonders

Nathan Sach

Unofficial translation: Hagar Kadima

Let me see in dreams
the wonders I see when I sit at my desk.
I would not like to fall off
ladders anymore. I long for wonders in my dream.
I gallop in my dreams, marvelous.
Do not wake up. On tip toes. Do not wake up the most distant of dreams.

I cannot cope with my fear. Admittedly: I never could.
But I manage. I drag furniture from one place to another.
No, not here, elsewhere!
Some order in the room solves
that which is difficult to solve without order in the room.

I have already begun sweeping. Is this poetry?
Doubts creep into my heart while my hand
writes. I could hate such writing
in others' poetry. My hand loves
things: a solid article, that can be touched, that will not fly.
A flower put in place, even a chair, a trace of perfume, air resting on a window sill,
even a man dreaming, given no choice. But not like that.
More weight of the present things. More weight of the present
even to things a man dreams.

ב"את הנפלאות" הולכת המוזיקה שבי אחרי הטקסט. בעוד תכנו של השיר דרמטי, אפשר לאמר קיומי ("אינני יכול לפחדים") ובעצם נוגע בהתמודדויות פנימיות כבדות, אופן התגלגלות המילים ב"את הנפלאות" הוא לא דרמטי, לא נרגש, לא מעורב, פשוט מאד, ענייני, כמעט מרוחק ("אני גורר רהיט ממקום למקום"). מאחורי מילים פשוטות, שהן כמעט דו"ח על מצב העניינים ("אני כבר מטאטא"), שוכנים ברמיזה רגשות עזים כמו כיסופים ("אני צמא לנפלאות בחלומי"), וחוסר אונים ("אינני רוצה עוד ליפול מסולמות").

גם במוזיקה הדרמה איננה בחזית ומבצבצת רק בין השיטין. גם במוזיקה, העיקר נמצא מאחורי הצלילים (המילים), והמשמעות האמיתית מגלה את נוכחותה דוקא מתוך טון הדיבור היומ-יומי של האמירה המוסיקלית. הקווים הווקאליים ביצירה הם לעיתים מזומנות מעין תרכובת של דיבור ושירה. במקביל, יש ב"את הנפלאות" מרכז טונלי כמעט סמוי, הנמצא כמו מאחורי הצלילים ורק מדי פעם מבצבץ החוצה לכדי נוכחות של ממש - ביטוי לא מודע לאותה שכבתיות של דרמה רגשית מאחורי אמירה נאוטרלית.