יצירות למקהלה יצירות לתזמורת מוזיקה קאמרית מוזיקה ווקאלית סולו שונות

הומלסית (2010)    18'14 דקות
לזמרת סופרן, קלרינט, עוד, צ'לו ופסנתר
טקסט: ש. שפרה
ביצוע בכורה: פסטיבל המוזיקה כפר בלום, יולי 2010
ביצועים נוספים: מרכז פליציה בלומנטל, תל אביב, יולי 2010
רונה קולת-ישראל - סופרן; שרה אלבז - קלרינט; יוני גוטליבוביץ' – צ'לו;
אמיל ג'מאל – עוּד; פיליפ לוריא - פסנתר
מו"ל: מל"י 4029

הומלסית ברחוב אבן גבירול

אִשָׁה הוֹמְלֶסִית מִסְתּוֹבֶבֶת
בִּרְחוֹב אִבְּן גַּבִּירוֹל, כָּל מִטַּלְטְלֶיהָ

צְרוּרִים בִּשְתֵּי שַׂקִּיוֹת פְּלַסְטִיק, יוֹצֵאת
מִן הַסּוּפֶּרְמַרְקֶט וּבְיָדָהּ מְנוֹרַת שֻׁלְחָן, מָה תַּעֲשֶׂה אִשָּׁה

הוֹמְלֶסִית בִּמְנוֹרַת שֻׁלְחָן וְאֵין לָהּ שֶׁקַע, שׁוֹאֶלֶת,
חֲבֶרְתִּי, אִשָּׁה הוֹמְלֶסִית מַרְשִׁימָה בְּנֵזֶר

שֵׂעָר עָבֹת פִּשְׁתָּנִי מְתֻלְתָּל מְחֻמְצָן, אֵיזֶה
יֹפִי, מִתְפַּעֶלֶת חֲבֵרְתִּי מַמָּשׁ מְעוֹרֵר

קִנְאָה, וְהַאִשָׁה הָהוֹמְלֶסִית בְּחִיּוּך מַצְפִּין
סוֹד, אַת לֹא רוֹאָה אֶת הַכְּאֵב בַּשָּׁרָשִׁים,
אַתְּ לֹא רוֹאָה, אַל תְּקַנְּאִי, מְיַסֶּרֶת אִשָׁה
הוֹמְלֶסִית אֶת חֲבֶרְתִּי.

ש. שפרה, מתוך ספר שיריה "משי לחשת לי"

Homeless Woman on Ibn Gabirol Street

A homeless woman roaming around
on Ebn Gabirol Street, all her belongings

bundled in two plastic bags, coming out
of the supermarket with a table lamp in her hand, what shall

a homeless woman do with a table lamp with no socket, my
friend is asking, a homeless woman impresses with a crown of

thick flaxen hair curly oxidized, how
beautiful, admires my friend truly

enviable, and the homeless woman with a
smile, you can't see the pain at the roots,
you can't see, do not envy, a homeless
woman corrects my friend.

Shin Shifra, from "Whispering Silk"

כמו בטקסטים אחרים של ש. שפרה, גם בטקסט הזה הכאב לא מציג את עצמו בראש חוצות, אלא נמצא מאחורי המילים. יש פה כביכול סיפור פשוט, לא דרמטי, כאילו לא כואב - שיחת חולין כמעט מקרית בין הכותבת לחברתה, בין חברתה לבין אשה הומלסית ברחוב. הכותבת כמעט לא מעורבת. היא רק מתעדת את המפגש הקצר בין חברתה לאשה ההומלסית ואת חילופי הדברים שכמו מיד מתפוגגים כלא היו. את הכאב אפשר למצוא רק בשרשי השיער, רק בשרשי המילים.

גם ביום יום שלי, הכל כביכול פשוט - אני מתנועעת מדבר לדבר, מלמדת, מסתכלת, משוחחת, כותבת. את הכאב אי אפשר לראות; הוא נמצא בשרשי השער. המוזיקה ב"הומלסית", אף היא שותפה לאספקט הפשטות של הטקסט, יוצרת סיטואציה מוזיקלית יום-יומית, שבה ברוב הזמן הכאב והדרמה אינם מכריזים על נוכחותם, אלא נמצאים בשרשי הצלילים, מאחורי ה"מילים" המוזיקליות.

בתפיסה של היצירה הזאת, ההרכב כולו מדבר כאילו היה כלי אחד מורכב, ובתוך כך הזמרת נעשית לעיתים שותפה לקווים אינסטרומנטליים, והנגנים שותפים לזמרה. כל כלי בהרכב מביא את ייחודו וצבעיו האינדיבידואליים, ובכלל זה העוד, שמביא איתו ליצירה ניחוח הטרופוני (אלמנטים מלודיים המנוגנים על ידי כל הכלים יחד) ואף קטע סולו אילתורי - בדומה למסורת של התזמורת המזרחית.