"שביבי שאלה ממדבר רחוק" מרמזת בין היתר על אהבתי הגדולה למדבר. מול מרחבי המדבר העצומים, מול משטחי החום על כל גווניו, יכול המתבונן לעצור את נשימתו ולחוש במעט עד כמה גדול ועצום הוא היקום. אמנם היצירה לא נכתבה כדי לתת אילוסטרציה למדבר, ובכל זאת, בדיעבד, נראה ש"שביבי שאלה ממדבר רחוק" עשויה משטחים משטחים, כאשר כל משטח הוא בגוון אחר של חום, והסמיכות שלהם זה לזה מצטרפת לכדי איזושהי תמונה מדברית שמישהו מתבונן בה.

כמו במרבית יצירותי מן השנים האחרונות, גם ביצירה זו יש מרכז טונלי (סי במול). המוזיקה מתרחקת שוב ושוב מן המרכז הטונלי ושוב ושוב מגלה אותו מחדש, בסביבות מוסיקליות משתנות. תוך כדי מסעות ההתרחקות/התקרבות האלה מתברר כי ההתרחקות ממרכז טונלי, לא רק שאיננה מוחקת אותו אלא אף עשויה להדגיש את קיומו. רגע החזרה למרכז הטונלי, או הגילוי המחודש שלו, הוא תמיד רגע של חזרה למקום מוכר במידה כזאת או אחרת. לטונליות למעשה יש קיום תמידי ביצירה, גלוי או מוסתר, והיצירה 'מתרחקת' ממנה כדי להתבונן בו, במרכז הטונלי, ממקומות שונים.