התארכויות (1983)    22'9 דקות
לפסנתר סולו
ביצוע בכורה: ברברה, קליפורניה, ארצות הברית, נובמבר 1984
וויליאם קוזלוק, פסנתר
ביצועים נוספים:
מרכז פליציה בלומנטל, תל אביב, יולי 1991
אסתרית בלצן, פסנתר
מוזיאון תל-אביב לאמנות, תל-אביב, פברואר 1992
אסתרית בלצן, פסנתר
BKA, ברלין, גרמניה, מאי 1998
רולנד ביטמן, פסנתר
מרכז פליציה בלומנטל, תל-אביב, אפריל 2002
רימונה שיינפלד, פסנתר
Bad Kreuznach,, גרמניה, ינואר 2003
ג'וטה בלום, פסנתר
בית האופרה, מיינץ, גרמניה, מרץ 2003
רולנד ביטמן, פסנתר
מרכז פליציה בלומנטל, תל-אביב, ינואר 2006
רימונה שיינפלד, פסנתר
מו"ל: המכון למוזיקה ישראלית 6539, CD "פסנתרין"

הכותרת "התארכויות", מצביעה על הקשר בין המשפט הראשון ביצירה - סדרת אקורדים יורדת המתנקזת לתוך קדנצה במי-במול מז'ור - לבין יתר המשפטים בה, שהם כולם הגיגים, התארכויות, והרהורים על אותו משפט פותח.

המילים'קדנצה במי-במול מז'ור' מעידות על ההיבט הטונלי של היצירה. "התארכויות" אמנם איננה טונלית באופן שיצירה של מוצרט או שוברט היא טונלית, ובכל זאת היא סובבת סביב מרכז טונלי. היצירה כמו משתאה שוב ושוב לנוכח האפשרות של התרחקות מן המרכז הטונלי, ולנוכח ההקשר שנוצר מתוך נוכחותו/אי-נוכחותו של אותו מרכז טונלי בסביבות מוסיקליות משתנות.

תוך כדי מסעות ההתרחקות מתברר כי ההתרחקות ממרכז טונלי, לא רק שאיננה מוחקת אותו אלא אף עשויה להדגיש את קיומו. לטונליות יש קיום תמידי ביצירה, גלוי או מוסתר, והיצירה 'מתרחקת' למעשה כדי להתבונן בו, במרכז הטונלי, ממקומות שונים.