כרוניקה של מחיקה (2009)    '9 דקות
לוידיאו ופסנתר
וידיאו: ליליאנה אורבך
קונספציה, טקסט ומוזיקה: הגר קדימה
ביצוע בכורה: התיבה, יפו, ינואר, 2010
אירית רוב – פסנתר; אתי בן זקן ושלי בוהארון – קריאה (בפס קול)
ביצועים נוספים: מרכז שטיינברג לאמנויות, חולון, דצמבר 2010
מרינה אינין - פסנתר; אתי בן זקן ושלי בוהארון – קריאה (בפס קול)

כרוניקה של.....
כרוניקה זה כמו ורוניקה.
ורוניקה היא אסיסטנטית למחקר סיסטמתי של תאריכים
23 באפריל, למשל.

כרוניקה זה כמו הרמוניקה.
מנגנים בה את המשפחה
כדי שאפשר יהיה לפרסם מאמר מדעי על חמישה חודשים ויומיים,
מאה חמישים וששה ימים,
שלושת אלפים שבע מאות ארבעים וארבע שעות,
מאתיים עשרים וארבעה אלף שש מאות וארבעים דקות,
שלושה עשר מליון ארבע מאות שבעים ושמונה אלף וארבע מאות שניות

כרוניקה....
לרגע היה איזה חשש שזאת מילה סינטטית,
שהומצאה רק לאחרונה.
אבל,
איזו הקלה.
בניגוד לחשש הכבד, לא נמחקו 30 שנה
כולם זכרו את אהבתם
כולם הסתכלו על מראה הפנים בעדנה
כולם נצרו את אושרם משכבר הימים בתיבת אוצר אישית
ואיש לא עזב לפני שלקח איתו את תיבתו
איש לא שכח במנוסתו אפילו אחד מתוך מיליארד רגעי החסד
אף לא דקה אחת משלושים השנים שבתיבה
זה סיפור פשוט על תיבת אוצר
מוסר ההשכל אומר
שהתמונה בעצם חיובית
והנזק היחיד שנגרם היה 45 דקות שנמחקו בטעות מאיזה דיבידי
ערב לזכר מישהו
אבל ממילא היו בו רק זקנים
ואין לזה כל חשיבות. חלקם כבר מתו ממילא,
כולל הזקֵנה שהנחתה את הערב.
על פי חוק, 45 דקות אינן גורם שיש להתחשב בו
ולכן ההסכם הזה מאד מאד טוב
צריך עכשיו רק להשלים את נספח ד' להסכם
ההתחלה כבר כתובה
מוסבר שם בכמה סעיפים איך סוגרים את פרק א'.
זה עניין פשוט למדי.
את רואה, הנה פרק א', והוא פשוט סגור!

צריך רק להוסיף לנספח שאף פעם לא היה דבר
בין אף איש לאף אישה
בוודאי לא אהבה
צריך להוסיף שלדברים לא היתה משמעות

שבמסגרת ההסכם, האשה ויתרה על כתובתה וזיכרונותיה

שההסכם אינו משאיר אף צל של ספק באשר לאמת הכוללת.
באשר לאמת הכוללת....
האמת הכוללת...

לנשום.


אז אל תתמלאי ברִיק הזה, אחותי.
את יכולה לבכות, אם את חייבת
רק אל תהפכי לבועת תכלת גדולה
בתוך בועה הרי הכל ריק
היא קלה מדי
שומה עליה לעלות למעלה
לרחף באויר
ולך - יש חבלים בבטן
ואת מתירה אותם לאט לאט
חזרי, אחותי,
חזרי, אחותי... אחותי... אחותי....

העבר – האם ניתן הוא למחיקה? האם יכול אדם לקום בוקר אחד ולומר: לא היה ולא נברא? מעולם לא היו הדברים מציאות, ומשמעות אין להם?

"כרוניקה של מחיקה" נולדה מתוך מפגש כואב עם ניסיון למחוק את משמעות העבר. כמו ביצירות אחרות שלי, גם ב"כרוניקה של מחיקה" הדרמה ברובה לא מתרחשת על המסך אלא כמו מאחורי הקלעים. איזה נופך כמעט נאוטרלי נסוך על תמונות בני זוג העוברות לנגד עינינו, על אותן מטמורפוזות שהם עוברים. הכאב למעשה לרגע אחד לא נושא אלינו את מבטו מן המסך, ובכל זאת, באיזשהו אופן נסתר, הוא נמצא שם כל הזמן.